מערכת החינוך נדרשת להשתפר כל הזמן ורוצה בכך. לשם כך יש צורך במדידה ובהצבת יעדים. כפועל יוצא נבנים מנגנונים לבדיקה ולהערכה, אשר לעיתים משמשים אף למשטור ולענישה. מתברר כי למנגנונים אלה יש 'תופעות לוואי': היחיד והכלל נדרשים לעיתים לבחור בין השיפור האמיתי ובין עמידה ביעדים המדידים.

הרגריבס ובראון בחנו את המתח בין הרצון להשתפר ובין הדרישה לאחריותיות במקרי בוחן ממדינות שונות, וכתבו בשנת 2017 דוח מסכם. הם דנו במתח בין שיפור ואחריותיות, והציגו דרכים להפוך את השניים לתהליכים מקדמים ויעילים (ולא משתקים או חסרי ערך).

תקציר המנהלים של הדוח, המובא כאן מעובד ומתורגם לעברית, כולל 12 המלצות כיצד לעודד תהליכי שיפור בחינוך הכוללים אחריותיות.

 

פרופ' הנרי בראון, מומחה בין-לאומי לאחריותיות, הערכה ומדידה מבוסטון קולג' בארה"ב ואחד מכותבי הדוח, התארח במפגש שארגנה היזמה בנושא אחריותיות, הערכה ושינוי מערכתי.

כאן תוכלו לעיין בסיכום ההרצאה ובמצגת.